המטבח המנצח פרק 3

 

 

בפרק השלישי של המטבח המנצח היו המתמודדים שתי נשים מצודדות למדי העונות לשם: ללי ושימרית. שתיהן גרות בדירה מפונפנת ויוקרתית בלב תל אביב.

 

במהלך הצפיה בתהליך הבישול, והאפיה, וההגשה, של שלוש מנות: ראשונה, עיקרית וקינוח, מסתבר לצופים כי מדובר בשתי גראציות רגשניות ביותר, עם חלוקת תפקידים ברורה. הציונים שהן מקבלות, התגובות של המתמודדים, של השופטים, ובעיקר הפער בין האופן שבו הן חושבות על עצמן ובין מה שהאחרים חווים מהאיכות של הבישול שלהן – יותר דרמה ומתח וטוויסטים בעלילה.




מצד אחד, מדובר בצמד שיש ביניהן חלוקת תפקידים ברורה. האחת היא בחורה היסטרית ורגשנית יותר [ללי] והאחרת היא בחורה יותר שקולה, רגועה, רצינית, אחראית ומתפקדת בתור “המרגיעה הלאומית” [שימרית].

 

יש בשתי החברות החמודות הללו משהו מרגש, אם כי בכלל לא עממי וכובש. שתיהן מתוקתקות, לבושות טוב, משדרות יוקרה. במהלך הפרק ללי מאבדת את האמון שלה בעצמה. שימרית עוזרת לה לאסוף את עצמה ולהתחבר מחדש לחוזקות שלה, ומפגינה חברות לתפארת.

 

החשיבה האסטרטגית של כל המתמודדים גוברת ועולה ומתעצמת, ככל שאנחנו מתקדמים בצפייה. שוב מתגלה שגם אם יוגשו מנות אוכל היישר מהאולימפוס היווני, הן יקבלו בתוכנית הריאלטי הזו ציון נכשל. וכל זה רק בגלל שמי שנותן את הציון מצוי בדילמה פנימית חזקה. כל נקודה שהוא נותן לזוג המתחרה – גורעת מהסיכוי שלו לנצח.  




בסופו של דבר מה שתופס את הפוקוס במהלך הצפייה, זה לאו דווקא האיכות של הבישולים, האוכל, המרכיבים, המתכונים, הריחות והטעמים. לא ולא. מה שתופס את העיין יותר מכל – זאת האסטרטגיה שבה נוקטים כל המתחרים – מול שאר הזוגות.

 

לצופה תמים מהצד, נדמה שתהליך השיפוט של כעל המתחרים, אלו באלו וזה בזה, נגוע בבסיסו, לקוי מיסודו – אבל הלו זה בעצם הקונספט. להשליך את כולם לזירת הגלדיאטור הבישולי, לראות אותם משסים זה את זה. טורפים זה את זה. עד שבסוף הזוג האחרון שנותר בחיים – ישתחרר מעבדות לחירות ויזכה בפרס הגדול.

מוטי ורונן עם 70 נקודות

ולבנה וחי עם 67 נקודות

ללי ושמרית 65 נקודות בלבד