המטבח המנצח פרק 1

 

בפרק הראשון התמודדו בביתם זוג חברים גברים, מוטי ורונן. שניהם  עובדים ביחד בתעשיית האבן והשיש, והם אף בחרו בצלחת עשויה מאבן שיש להגיש את אחת המנות שלהם. הבחירה הזו זכתה לביקורת מצידם של צמד השופטים.

 

בסופו של יום שניהם קיבלו ציון גבוה במיוחד, יחסית להמשך השבוע. כנראה שזה קרה הרבה יותר בגלל הנדיבות של האורחים המתמודדים, שעוד לא היו כל כך מנוסים, ושמרו עדיין על נימוסים והליכות.

 

מוטי ורונן, שני החברים, רבים ונלחצים תוך כדי בישול. האחד יותר לחוץ. השני יותר רגוע ובשאנטי. האחד יותר אסרטיבי. השני יותר נשלט וממלא פקודות.




בהמשך העונה נגלה כצופים שכל מה שמגדיר את בסיס היחסים האישיים של בני הזוג השונים, ושל מי שמרכיב את הזוגות המתחרים – צף ועולה במטבח. זה גם מה שמעניין בדינמיקה הזוגית מבחינה פסיכולוגית.

 

מסתבר לנו כצופים שמה המייצר את המרכיב הפסיכולוגי בתוכנית הוא בעיקר הלחץ. זה מה שגם מרכיב כל סוויס במציאות של במסעדנות. לתוך המתכון יש להוסיף את המרכיבים הבאים: הצורך של המתמודדים לנצח בכל מחיר, פרפקציוניזם מול אילוצים והצורך בפשרה, השעון המתקתק, הביקורת הנוקבת.

 

בהמשך הדרך, מוטי ורונן יתגלו כשני שחקנים אסטרטגיים מן המדרגה העליונה [והמגעילה]. הם לא ינקדו אף אחד מהזוגות המתחרים בניקוד גבוה, רק מהסיבה שהם רוצים לשמור על המקום הראשון לעצמם. אין אמת, אין הגינות. יש רק “משחק”, וכללי משחק שנועדו לשימוש כדי לנצח. הניצחון הוא הכל.




בדרך כלל, כל פרק ראשון, של כל תוכנית טלויזיה, הוא פרק קשה לתיסרוט וגם לצפיה. אם מדובר בתוכנית טובה יהיה ניתן  לראות את זה כבר בפרק הראשון שהוא גם מאתגר ואמור לעמוד בציפיות הגבוהות שלנו כצופים. סף הגירוי שלנו נמוך, להזכירכם. אנו גם מוצפים בהמון אופציות אחרות לצפיה. האצבע שלנו קלה על ההדק של השלט. אנו גם למודי ניסיון למכביר. ראינו כבר הכל.  

 

זאת גם הסיבה שמזמן לא נתקלנו בפרק ראשון כל כך משעמם, איטי להחריד, עם דקות מתות ומילוי של צלופן בטעם תות. הקונספט של התוכנית יתגלה רק בהמשך השידורים. כרגע זה גורם לפרק להיראות חיוור. התחרות עוד לא התחילה. מכאן אפשר רק להשתפר.